בפרוייקט הגמר, עיצבתי שטיחי צמר דו-צדדיים, בהשראת בדי הטארטן המשובצים.

במסורות הקלטיות, נארג בד הטארטן כפריט לבוש המסמן ומגדיר טריטוריה שבטית ומעמדית. הגריד המשתנה,

מספר הגוונים והשילוב המסוים ביניהם היו הפרמטרים המגדירים.

את העקרונות שבבסיס הטארטן המסורתי תרגמתי לערכים בעיצוב שטיחים. הצבעוניות הקלאסית רועננה לגוונים עדכניים, ודוגמת המשבצת הבסיסית של הבד המסורתי, המבדלת בין אנשים, הומרה ליחידה בסיסית, שרוחבה הוא רוחב הנול.

הרכבת השטיח השלם מיחידות הטארטן הללו, פיסות ריבועיות ומלבניות, הפכה עבורי למעשה אישי המגדיר עבור כל אדם ואדם את מקומו הפרטי במרחב.

יחידות הטארטן יוצרו כולן בעבודת יד באריגה ובליבוד כשהן מורכבות משלוש שכבות צמר.

את פני השטח הצבעוניים של השטיח, אשר ארוגים מצמר כבשים בריטיות, צבעתי בעבודת יד, גוון אחר גוון.

פני השטח האחוריים, ארוגים מצמר גמלים אורגני בגוונים טבעיים, אשר לא טופלו.

מיחידות הטארטן הללו בחרתי להרכיב יריעה א-סימטרית התלויה בסך חלקיה.

לפרוייקט קראתי ״מנוחת גוון״, מה שלכל אדם מגיע, באשר הוא.

​