דרגות של חופש - שירגאו

אני לא אשכח את היום הזה...

2.2.19 האי שירגאו, פיליפינים.

זה היה ירח הדבש שלנו.

יום שישי, שעת בין הערביים, היינו רכובים על האופנוע, בדרכנו חזרה לגסט האוס מטיול יום בכפרים, אשר תושיבהם גרים על המים בבתי כלונסאות לצד עצי המנגרובה.

בצידי הכביש ראינו כמה אופנועים שחנו, חשבנו שאולי קורה שם משהו מעניין וכדאי לנו לעצור. חנינו...

נכנסנו דרך ג׳ונגל עצים וחול ים והגענו ל ג ן - ע ד ן !!!

האי שירגאו מזמן אליו גולשים מכל העולם בגלל החוף הנחשק, ״קלאוד 9״, אחד מאתרי הגלישה הטובים בעולם. האי המופלא טומן בחובו חופים לבנים מרהיבים, לגונות בצבעי טורקיז, מערות, יערות עבותים ושדות אורז.

נראה שזה יעד מועדף על על תיירים אוסטרלים, משום שהם פוקדים אותו

בהמוניהם. ראינו הרבה משפחות צעירות עם ילדים, כולם יפים, היפים, מגניבים, אופנתיים ולובשים את טובי בגדי הים והחוף של חברות הגלישה הכי שוות.

כמובן שכולם גולשים ונראים רגועים, נונשלנטים, ללא פחדים וחרדות, אוחזים את ילדיהם בידם ונראה שכלום לא קשה להם, והם גם בטח לא רבו מעולם.

החוף היה כל כך יפה, כמו בסרטים, כמעט נטוש. צבע המים טורקיז ירוק, חול רך, זהוב - כתום, שפע צמחיה, וכמובן עצי קוקוס.

טרופי חלומי ומבודד!

כמו בחלומות שלי.

משהו קרה לי ברגעים אלו...

זה לא היה פשוט.

התבוננתי בים וראיתי אותם כמו מרחפים בשלווה על הגלשנים שלהם בתוך המים.

הרגשתי שזה מהפנט אותי ומכניס אותי לתדר מדיטטיבי עמוק.

העיניים שלי נדדו אל משפחה היפית בלונדינית וחמודה. כולם בבגדי גלישה, הילדים ממוגנים בהרבה קרם, משקפיים וכובעים. האמא יפה וחטובה, אוחזת את הילד בידיים בטוחות. האבא גלש עד עכשיו והנה הוא כבר חוזר. הכל מתנהל על מי מנוחות. נראה שאיו דאגה.

הם היו נראים לי כל כך חופשיים.

נפשי התערערה.

תהיתי על חיי. על חיינו..

עד כמה אני חופשייה?

אולי הייתי צריכה להישאר שם לנצח?

אולי הייתי צריכה לחיות את חיי כנוודת?

חשבתי על המחויבויות בחיי ועל החרדות שהתפתחו בשנים האחרונות, כי מה לעשות, החיים לא נהיים מורכבים פחות…

חשבתי על הדמות המעופפת ונטולת הפחד שהייתי בהודו... חשבתי לעצמי כמה השתניתי…

הייתי בטוחה שכשאסיים את לימודי העיצוב בשנקר, אני אחיה על בטוח במקום אחר בעולם,

כי זה מה שתמיד רציתי, להיות זרה, להיות כל הזמן בתוך החדש והלא מוכר ול-י-צ-ו-ר.

להיות בתגליות בלתי נגמרות.

ומה הסיכוי שזה כבר יוכל לקרות אי פעם?? אפילו להודו לא הצלחתי לחזור בשנית.

נתקפתי בהלה!

ולצידה גם אשמה ופחד.

אלו לא היו רגעים פשוטים עבורי,

ואחרי הכל הייתי בירח הדבש שלנו...

ומאז ועד היום קרו הרבה דברים..

הבנתי שהמוטיב המרכזי המבקש ממני התייחסות מלאה והכרה, הוא הגם וגם.

אני גם וגם. וזה אפילו בסדר.

תובנה זו משפיעה על כל רובד בחיי.

הצמצום כואב לי וההרחבה משחררת.

אז כזאת אני, גם הרפתקנית, נוודת בחלומותיי, המבקשת את החדש והלא נודע, וגם זקוקה ליציבות, תכנון מקדים, מסגרת, והכי חשוב - תא של שייכות.

לשם כל הדברים הללו אני קמה בבקר.

אני גם אוהבת להיות לבד, ממש להתבודד, ליצור מאחורי הקלעים, לכתוב, לשוטט עם עצמי ולפתח את מחשבותיי. היום אני מבינה שזה חלק ניכר מהעיסוק שלי והתפתחותו.

לצד זה אני גם זקוקה לביחד על מנת להרגיש שפויה, להרגיש חלק ממשהו ולשאוב עניין והשראה.

לראות את עצמי גם דרך אחרים.

לראות רחב יותר. לקבל פרספקטיבה...

אני גם בפנים וגם בחוץ.

זקוקה לשניהם כדי לקיים אותי.

לפעמים אני אוהבת להיות אלגנטית, להתאפר, שכן זה היה העיסוק שלי לפני שנים רבות.

לצד זה אני אוהבת להיות טבעית לחלוטין ללא טיפת צבע על הפנים ובבגדים נוחים ואווריריים.

חשוב שהאיכות תהיה בכל!

אני אוהבת גם את העיר וגם את הכפר. אוהבת לראות פריחות ולהתעטף בשקט, ולצד זה אני אוהבת חיי רחוב סואנים, עסקים מיוחדים, חד פעמיים וחיפוש אוצרות בשווקים שוקקים.

מתה על הערים הגדולות במזרח.

אני עפה שם גבוהה.

כשאני נוסעת לחול אני אוהבת לאבד את עצמי ברחובות, רק ללכת וללכת.

לצד זה אני גם אוהבת לחקור ולתכנן לפני. אני מאמינה שאם יש מטרה כלשהי, גם אם היא נרחבת, אפשר להגיע למקומות נפלאים בדרך.

רק לשים איזה נעץ קטן על המפה.

אני אוהבת לארוג על מגוון נולים, במגוון סגנונות. אני אוהבת להיות גם ספונטנית בעבודותי ולזרום עם האינטואיציה האמנותית שלי, ואני אוהבת גם לתכנן סקיצה מקדימה ואז לצאת לדרך.

אני מתחברת לצורות אסתטיות רבות, היופי נגלה אליי כמעט מכל דבר.

בחרתי ללמוד עיצוב טקסטיל בגלל משיכתי לעולם השטיחים הרחב המתאפיין באמירות ובסממנים תרבותיים, בהם חובת העמקה חלה על כל מי שמבקש להתקרב..

היש הרפתקני ומסתורי מזה?

אני גם יוצרת וגם מורה, המנסה להעביר את תשוקתי ואת החיבור שלי לשפע ומגוון, לראיית הפוטנציאל הגלום בכל בחירה.

מלאכות הטקסטיל, ובעיקר אריגה עבורי, הם עולם של פלאות, ולכן אני ממשיכה בדרכי.

אני ממשיכה לחקור ולרוב לא משתכנעת, שעכשיו צריך לעצור ולשכפל.

ולא, זה לא תמיד כזה קסום להיות גם וגם, כי העולם דורש ממך להגדיר, לצמצם, לבחור, להתמקצע. ואני, התבלבלתי רבות בדרכי, בנסיון לתחום ולהגדיר את פועלי ואת שאיפותיי.

אז רצוי מאוד שכל חלקיי יכירו זה בזה, ידברו בנועם ולא יריבו.

אלו לא איים נפרדים, אלא סך כל החלקים אשר מתקיימים בי.

לפעמים ביחד ולפעמים לפרקים, לפעמים חופפים ולפעמים ממשיכים זה את זה.

רק שלא יאבדו כל קשר, אחרת יהיה קשה יותר ואצטרך לתהות שעות נוספות על קנקני.

אני לומדת לראות את עצמי באופן המאפשר לי לחשוב שאלו לא סתירות וניגודים,

אלא שפע ועניין.

ושלא תחשבו שאני מושלמת, רחוקה משם, זוהי עבודת חיי והיא הדרך שלי.

אני יכולה להיות נאמנה עבורי וגם עבור אהוביי.

להיות נאמנה לתשוקותיי וגם לאהוב, להעניק ולטפח את יקיריי.

את זה אני מזכירה לעצמי רבות, כי זה מה שהכי חשוב לי להפנים עמוק.

ידיעה שכזאת מביאה איתה הרבה ביטחון ויציבות אל נפשי.

מפנה אותי מפחדיי ומרגשות אשמה מקננים ומיותרים.

לפעמים אני מרגישה הכי אגואיסטית בעולם, ולצד זה אני אוהבת את אודל, יותר ממה שאפשר להגיד ולהכיל במילים.

עברו כבר שנתיים וחצי מאותו הרגע בחוף בשירגאו.

אודל ואני עברנו הרבה יחד, ונהיינו חברים קרובים בלב ובנפש.

תאריך הלידה המשוער קרוב מאי פעם ולפעמים אני פשוט משקשקת מפחד.

אני מתעסקת רבות בהבנת צרכי החופש בחיי. מהו חופש עבורי.

משתדלת לבחור בדרך המאפשרת לי דרגות של חופש.

שאוכל לנשום, שלא אבלע.

החופש אינו חף ממאמץ והוא בטח אינו נופש באי טרופי מבודד.

הוא נושא בתוכו תרגול, כוונה, קבלה ואמונה.

לפעמים האתגר הוא גדול.

החופש שלי הוא בהכרת והוקרת הגם וגם של החיים.

הגם וגם שלי. הדברים המתקיימים זה לצד זה,

כמו חיים ומוות.

כרגע, אני מבינה שהחופש עבורי הוא הכרות איתי, עם צרכיי, עם תכונותיי.

הכרות עם מגוון ומכלול הדברים שמרכיבים את חיי וקבלתם -

היא בעצם לקיחת אחריות על אושרי.

יש כל כך הרבה על מה להוקיר תודה.

אני מזכירה לעצמי יומיום שהצרכים שלי אינם אמורים לפגוע באף אחד.

ככל שאהיה יותר קשובה לעצמי ואתן לי את מה שאני צריכה, כך כולם ירוויחו מכך.

יהיו כאלו שיבינו וכאלו שלא - זה לא חשוב.

ממש בקרוב אני אהיה אמא, הכל הולך להשתנות באחת.

ואני מאחלת לעצמי להיות אמיצה, קשובה, סלחנית וסבלנית.

להיות טובה לפי יכלתי.

להתמסר לחוסר השליטה.

מפנטזת על הרגע בו נהיה כולנו יחד בחוף בשירגאו ונחיה רק את הרגע הזה.

ולכם, אני רוצה להעניק את חוויות השפע בחיי בבלוג זה,

את השיטוטים למקומות שאני אוהבת.